טיפוס הרים עם סטייל
אוקיי אני מודה, הרבה זמן לא כתבתי בבלוג, ובזכות לירון מור, שהמליצה עלי בפייסבוק שלה (והפתיעה אותי) חשבתי לעצמי, שאני יכול להמשיך ולתרום לאנשים. (בקרוב גם יותר וידאויים 
)
אני כל יום ויום מהרהר על המחשבות שלי וחושב איך אני יכול להתקדם עוד צעד במסע שלי לעבר החזון שלי (ומיהו האמן החדש),
אני מוצא את עצמי מניח לעצמי יותר ויותר פרוייקטים, מתוך נקודת הנחה, אם אני אקח כמה שיותר פרוייקטים ככה הפוטנציאל הרווחי יהיה גבוה יותר. כאן הטעות.
אני אמחיש את הדוגמא – במשל (כרגיל… ):
דמיינו את עצמכם מטפסים אל הר, אתם כבר הצבתם לעצמך את המטרה הזאת, לעלות לפסגת ההר, אתם יודעים, שאם זה הר גבוה, הולך להיות סופר מאתגר (אנשים מתכוננים לטפס על האוורסט שנים!). תארו לכם, שאתם מתחילים לטפס, ללא חברים שילוו אותו למסע – סביר להניח שלא הייתם שורדים – זהו אתגר כביר שאתם לא רוצים לסכן את עצמך על יתר המידה – לכן עליכם להצטייד בחברים שהסטנדרטים שלהם לפחות גבוהים כמו שלכם – זה מגדיל את הסיכוי שלכם להצלחה להגיע לפסגת ההר – בנוסף אתם יודעים מראש שיהיו מכשולים – ככל שעולים למעלה – האוויר נעשה דליל יותר ונעשה יותר ויותר קר!
הכלל הראשון – להיות מוכן לאתגרים
הכלל הראשון שלי אומר "להיות מוכן פי 10 ממה שאני מדמיין שיכול לקרות במצב הכי קשה" – אתם מפתחים "שרירים מנטליים" שהופכים אותכם, ל"חסיני משבר" – משבר נוצר כאשר המציאות חזקה יותר מכל הקושי שחשבתם שהוא אפשר בתוך הראש שלכם. לדוגמא אתם יודעים שיהיה קר אז אתם מכפילים פי 10 בראש את החוויה ומתכוננים לחוויה בהרבה יותר קשה ומאתגרת, ככה אתם מחסנים את עצמך מהקשיים.
הכלל השני – מה שאתם מתמקדים בו מתרחב
אוקיי, אז אתם יודעים שאין משהו שיעצור אתכם בדרך אל ההר, אבל מה עם הסחות דעת אחרות, "פתאום" תראו פסגה אחרת, לא פחות יפה לטיפוס ותגידו, "וואי, איזה פסגה יפה, אני הולך לשם עכשיו", תכלס אם הייתם מטפסים על הר, פיסית זה לא היה קורה – מסיבה פשוטה, שרק לרדת מן ההר דורש מאמץ. אבל במציאות של היום, זה קורה כל הזמן,יזמים כל הזמן חושבים על עוד מטרות להשיג במקום לסיים את מה שהם בחרו לסיים. לכאורה בעולם של יזמות ושיווק באינטרנט, לרדת מן ההר לכאורה לא עולה בשום אנרגיה! למעשה הוא כן עולה, בהישג העתידי הסביר של עלייה לפסגת ההר.
קורה ליזמים שהם פשוט מספיקים פרוייקט, מפסיקים קמפיין, או פשוט נוטשים. תחשבו על זה, האם אתם רוצים להיות מטפסי הרים, שעוצרים באמצע הדרך ורואים הר אחר, ואומרים, "וואו עזוב את ההר הזה, איזה הר יפה יש שם, ועוד הר ועוד הר" זאת דרך שמבטיחה תסכול וחוסר הצלחה בטווח הארוך.
לכן הכלל השני שלי הוא להמשיך בדרך לא משנה מה, עד שמגיעים לפסגת ההר. זאת תכונת ההתמדה, המשמעת והעקשנות.
עכשיו כאן בא קטץ' קטן, לרוב האנשים לא מתאפשר לטפס רק על הר אחד, מה זאת אומרת? אנשים צריכים ללמוד לעבור ממשימות של לדאוג לילדים שלהם, לבנות קריירה לעשות ספורט, לעשות לעצמם אוכל, ללכת לסדר את האוטו. ככה שקשה להתמקד אך ורק בפסגה אחת.
הפיתרון שאני מציע הוא "נקודות עגינה", דמיינו שבשביל אל ההר יש נקודות עגינה – שאתם יכולים לנוח ולדעת שאתם עוזבים את ההר וממשיכים להר אחר וכעבור זמן מה כאשר תמשיכו לטפס בהר המקורי, לא תסוגו. כלומר לא תידרדרו אחורה, ואתם יודעים שההתקדמות שלכם נשמרת ואתם צוברים מומנטום לעלייה אל ההר.
כדי להבטיח את זה, אתם חייבית פוקוס יחיד, על משימה אחת בו זמנית, לזמן בלתי מחולק של לפחות שעתיים! ככה תוכלו באמת להתקדם לעבר פסגת ההר (המטרה שלכם), באופן יום יומי.
תמיד תחליטו לסיים כל משימה קטנה עם "נקודת עגינה": לדוגמא, אמרתם לעצמכם, שתלכו לעשות קניות – נראה לכם הגיוני שתלכו לסופר ורק תקנו חצי מהמצרכים? אותו הדבר עם פרוייקטים, תמיד לשיים מיני משימה שהתחלתם, בכמויות של לפחות שעתיים ותסיימו את המשימה הפשוטה שהצבתם לעצמכם. (אתם יכולים להיות סלחניים וגמישים, החיים לא מרובעים – המודל נועד לעזור ולא להגביל).
בשביל לבנות חומה עצומה, אתם חייבים להניח כל יום עוד לבנה ועוד לבנה ועוד לבנה… כמעט כולם יודעים מה נדרש להגיע להצלחה אמיתית, אבל בודדים מיישמים את זה.
איך זה מתקשר לשיווק באינטרנט?
תמיד תעשו מחקר של הפרוייקטים שאתם מעוניינים לעשות, ותבחרו פרוייקטים בודדים , שאתם הולכים להתמקד בהם בתקופה מוגדרת מראש. אל תתפתו "להתחיל לטפס על עוד הר" אם זה ישפיע ויגרום לכם לנסיגה או חוסר התקדמות במטרות הקיימות שהצבתם לעצמכם.
תזכרו – מה שאתם מתמקדים בו- מתרחב.
שתפו איתי חוויות שלכם לגבי "טיפוסי ההרים" שלכם, אני אשמח לשמוע כל תובנה.
